שעות פעילות: א'-ה' 17:00 - 09:00
אימייל: office@mrpl.co.il
כתובת: פאול גרונינגר 4, ראשל״צ. בנין מטרו צרפתי 1, קומה 5.
כירורגייה טרום שיקומית
טיפולים טרום שיקומיים או בלעז טיפולים ״פרה-פרוטטיים״ זו קבוצת טיפולים הכוללת את כלל הטיפולים הכירורגיים המקדימים לשיקום הפה.
המטרה המשותפת של כל רופאי השיניים מתחומי ההתמחויות השונות היא לשקם למטופל את השיניים על מנת לאפשר פונקציה (אכילה ודיבור) ואסתטיקה. הרופא המשקם (רופא שיניים כללי או מומחה לשיקום הפה) הוא זה שיבנה לבסוף את השיניים החדשות על ידי כתרים וגשרים שנתמכים בשיניים עצמן, על ידי כתרים וגשרים שמורכבים על גבי שתלים דנטליים או על ידי תותבות.
ניתן לחלק את הטיפולים הכירורגיים הפרה פרותטיים לכאלו שמתבצעים על מנת לאפשר שיקום של שיניים קיימות ברות שיקום, ולכאלו שמתבצעים על מנת לאפשר שיקום של שן חסרה או אזור מחסור שיניים. הקבוצה הראשונה של הטיפולים כוללת, בין היתר, ניתוח להארכת כותרת, המיסקציה (פיצול שן רב שורשים לשתי שיניים חד שורשיות) ועוד. טיפולים פרה פרותטיים לשיקום אזורים של חסר שיניים כוללים - השתלות דנטליות, השתלות עצם (אוגמנטציה), הרמות סינוס, החלקת רכסים לקראת ביצוע תותבות נשלפות ועוד..

שתלים דנטליים
שתל דנטלי הוא מעין "בורג" עשוי טיטניום המוחדר לעצם הלסת, אליו מתחבר כתר חרסינה בדמות שן. השתלת שיניים נדרשת לצורך השלמת שיניים חסרות. חסר שיניים נגרם לרוב עקב עקירת שיניים שלא ניתן היה להצילן או עקב חבלה. הסיבות הנפוצות לעקירות שיניים הן מחלות חניכיים ועששת שהוזנחה.
בעבר שיקום אזור מחוסר שיניים או חסר שיניים מלא התאפשר רק על ידי ביצוע של שיניים תותבות. תותבת זו פלטה עשויה אקריל (חומר פלסטי) שנתמכת ברקמת החניכיים או בשיניים סמוכות. החיסרון המרכזי של התותבות הוא בכך שמדובר בשיקום נשלף (שאינו קבוע) ובד"כ אינו יציב וכרוך באי נוחות ובאיכות אכילה ודיבור פחותים בהשוואה לשיקום קבוע. שיקום על גבי שתלים הוא התחליף הדומה ביותר לשן טבעית. מדובר בשיקום קבוע, המחזיר למטופל פונקציה, אסתטיקה, ורמת נוחות ואיכות חיים טובה הרבה יותר מאשר שיקום באמצעות תותבות נשלפות.
שלבי ביצוע השתל
שלבי ביצוע השתל כוללים - חיתוך החניכיים וחשיפת אזור ההשתלה, קידוח בשלבים עד לקוטר הרצוי, הברגת השתל ותפירה של החניכיים. בשבועות והחודשים שלאחר ההשתלה עובר השתל אוסאואינטגרציה, התהליך בו נקלט השתל ועצם נבנית סביבו. ישנן כיום מספר שיטות לביצוע שתלים דנטליים, כגון- השתלה מדורגת (השתלה שמבוצעת מספר חודשים לאחר העקירה), "השתלה מיידית" (השתלה שמבוצעת במעמד העקירה), "העמסה מיידית" (השתלה ושיקום השן על ידי כתר ביום ההשתלה). לכל שיטה יתרונות וחסרונות, ולכל מטופל נבחר הטיפול המתאים ביותר לו.
תכונות השתל
מקובל להשתיל שתלים דנטליים באורך של 8 מ"מ ומעלה בלסת התחתונה ו-10 מ"מ ומעלה בלסת העליונה, ובקוטר של לפחות 3.3 מ"מ. אורך וקוטר השתל יקבעו על פי צרכי הטיפול כגון אזור ההשתלה, השן המשוקמת ועוד. במצבים בהם כמות העצם אינה מאפשרת השתלה באורך ובקוטר הרצויים יש צורך בעיבוי העצם על ידי השתלת עצם (אוגמנטציה). כיום, עם ההתפתחות הגדולה שחלה בייצור השתלים ובטכנולוגית החומרים והטיפולים, ניתן, במצבים מסויימים, להשתיל שתלים קצרים באורך 4-6 מ"מ בלבד. בחירת סוג הטיפול נקבעת לפי הצרכים הספציפיים לכל מקרה.
סיכונים
ביצוע השתלה דנטלית כרוך, לעתים, בסיכון למבנים אנטומיים סמוכים, כגון- תעלת העצב בלסת התחתונה, הסינוס המקסילרי בלסת העליונה, שיניים סמוכות ועוד. על מנת לתכנן את הטיפול ולנתח את הסיכונים מבצעים CT דנטלי של הלסתות בטרם ביצעו ההשתלה. תהליך הריפוי כרוך, לרוב, בתפיחות קלה ובכאבים. לכן, השתלות דנטליות דורשות תכנון מדויק, ידע, מיומנות וניסיון, ורצוי שתתבצע על ידי מומחה לכירורגית פה ולסת, מומחה למחלות חניכיים או רופא שיניים בעל הידע והנסיון הדרושים.
חשוב לציין, כי לשתלים דנטליים, כמו גם לכל טיפול רפואי אחר, אין 100% הצלחה. שתלים עלולים להכשל בטווח הקרוב או הרחוק להשתלה. אחוזי ההצלחה של שתלים דנטליים, עומדים היום בממוצע על כ-96%, והדבר תלוי בגורמים רבים, לרבות מיקום השתל, סוג העצם, כמות ואיכות העצם באזור ההשתלה, איכות השיקום ועוד. לא תמיד ניתן לצפות מראש את ההצלחה או הכישלון. אולם, ישנם מצבים ידועים מראש, בהם סיכויי ההצלחה יורדים באופן יחסי, והסיכון לסיבוכים עולה. אלו כוללים - עישון, נטילת תרופות מסויימות (כגון- סטרואידים או ביספוספונטים), איזורים שעברו השתלות עצם מורכבות ועוד.
השתלת עצם (אוגמנטציה)
השתלת עצם זו פעולה כירורגית, שנועדה לעבות את העצם באזור רכס העצם מחוסר השיניים (הרכס האלבאולרי) לצורך התקנת שתל דנטלי. לעצם באזור הרכס האלבאולרי יש תכונה מיוחדת המיחדת אותה מיתר העצמות בגוף. עצם זו שומרת על המימדים שלה, הן במימד הרוחב (המימיד ההוריזונטלי) והן במימד הגובה (המימד הווירטיקלי) כל עוד יש בה שיניים מתפקדות. עם עקירת השן מתחיל תהליך של ספיגת העצם והדללות שלה בכל המימדים. ככל שעובר יותר זמן בין עקירת השן לבין מועד השתלת השתל הדנטלי, כך תשאר פחות עצם. לכך מתווספת העובדה שמחלות חניכיים ותהליכים פתולוגיים אחרים גם כן גורמים לספיגה ואבדן עצם. על מנת למקם שתל דנטלי באופן נכון, וכזה שיתפקד לאורך זמן, יש צורך בכמות מינימלית של עצם. במקרים של חסר עצם, יש צורך בעיבוי הרכס האלבאולרי השארי- זוהי השתלת העצם או בשמה המקצועי "אוגמנטציה" (מלשון עיבוי).
קיים מגוון רחב של חומרים ושיטות לביצוע אוגמנטציה. העצם המושתלת יכולה להיות בתצורה של גרגרים או בלוקים של עצם. מקור העצם יכול להיות מהמטופל עצמו (עצם "אוטוגנית" הנקצרת מאזורים אחרים בחלל הפה או מאוזרים אחרים בגוף), עצם ממקור אדם (עצם "אלוגנית" שמקורה מתרומות עצם) או עצם ממקור חיה, בד"כ בקר (עצם "קסנוגנית"). הטיפול כולל ביצוע חתך בחניכיים, הרמת מתלה לחשיפת אזור ההשתלה הנחת שתל העצם וסגירה הרמטית של אזור ההשתלה. במצבים של חסר עצם קטן יחסית, השתלת העצם יכולה להתבצע סימולטנית יחד עם התקנת השתל הדנטלי. במצבים של חסר עצם גדול יותר מתבצעת ההשתלה כפעולה כירורגית מקדימה. במצב כזה נדרשת בד"כ המתנה של 6-9 חודשים עד לקליטת העצם, אז ניתן להתקדם לביצוע התקנת השתל הדנטלי.
ישנם מצבים של חסר עצם גדול המצריך פעולות כירורגיות גדולות יותר לשחזור העצם החסרה. פעולות אלו מבוצעת בד"כ בניתוח בהרדמה כללית במסגרת מחלקות פה ולסת בבתי החולים. ניתוחים שכאלו כוללים השתלת עצם הנקצרת מהמטופל עצמו (לרוב, מחלל הפה, מהאגן, מהגולגולת או מהרגל) בשילוב פעולות כירורגיות אחרות המתבצעות בבתי החולים ואינן ניתנות לביצוע במסגרת מרפאות השיניים בקהילה.
הרמת סינוס
הרמת סינוס זו פעולה כירורגית שנועדה לעבות את גובה העצם (המימד הוורטיקלי) באזורים אחוריים של הלסת העליונה. מדובר במקרה פרטי של השתלת עצם לצורך התקנת שתלים דנטליים. כמו בכל האזורים בחלל הפה, עם אבדן השיניים מתקיים תהליך של ספיגת העצם של הרכס נושא השיניים (העצם האלבאולרית). באזורים האחוריים של הלסת העליונה מתקיים בנוסף תהליך של ספיגת העצם מחלקה העליון - הסינוס המקסילרי. לצורך הבנת העניין יש צורך בהסבר קצר על הסינוס המקסילרי עצמו.
הסינוס המקסילרי
הסינוס המקסילרי הוא אחד מארבעה סינוסים (או בכינויים "מערות הפנים") המצויים בחלל הפנים והגולגולת המתנקזים לחלל האף. מדובר בחלל הנמצא במרכז הפנים, בלסת העליונה - "המקסילה" (בשני הצדדים), ומכאן שמו - "הסינוס המקסילרי". רצפת הסינוס גובלת בחלק העליון של העצם האלבאולרית, תיקרת הסינוס מהווה את רצפת ארובת העין, ובצידו הקרוב לאף ישנו פתח ניקוז לחלל האף. עם השנים מתקיים תהליך של הגדלת חלל הסינוס על חשבון העצם האלבאולרית. למעשה, ריצפת הסינוס יורדת לכיוון השיניים, ולעתים אף ממש לאזור שבין שורשי השיניים עצמן. (תהליך זה נקרא בשפה הרפואית "פנאומטיזציה" של הסינוס המקסילרי).
הרמת רצפת הסינוס
בפעולה שנקראת "הרמת סינוס" (או בשמותיה האחרים- "הרמת ריצפת הסינוס" / "אוגמנטציה של ריצפת הסינוס"), מתבצעת הרמה של רצפת הסינוס ועיבוי שלה לקבלת כמות עצם מספקת לצורך התקנת שתל דנטלי. חלל הסינוס המקסילרי מצופה באזורו הפנימי ברירית (רקמה עדינה) ולה תפקיד בניקוז החלל. למעשה, בהרמת סינוס לא באמת מרימים את רצפת הסינוס, אלא את הרירית המכסה. לאחר הפרדת הרירית והרמתה, מוחדר חומר השתלת העצם (בין הרירית לעצם), שלימים הופך לחלק מהעצם האלבאולרית ממש. כך ניתן להגדיל את המימד הורטיקלי של הרכס האלבאולרי על חשבון חלל הסינוס.
סוגי הרמת סינוס
הרמת הסינוס ניתנת לביצוע במספר שיטות כירורגיות, כגון - "הרמת סינוס פתוחה", "הרמת סינוס סגורה", "הרמת סינוס זעיר פולשנית" ועוד. לרוב משתמשים בשתל עצם בתצורת גרגרים, אולם העצם המושתלת יכולה להיות בתצורות נוספות כגון, עצם המגיעה במרקם משחתי או נוזלי, בלוקים של עצם ועוד. מקור העצם יכול להיות מהמטופל עצמו (עצם "אוטוגנית" הנקצרת מאזורים אחרים בחלל הפה או מאוזרים אחרים בגוף), עצם ממקור אדם (עצם "אלוגנית" שמקורה מתרומות עצם) או עצם ממקור חיה, בד"כ בקר (עצם "קסנוגנית"). לכל שיטה או חומר יתרונות וחסרונות, ולכל מטופל נבחר הטיפול המתאים ביותר לו.
ד"ר איתי זאבי- כירורגיה טרום שיקומית
ד"ר איתי זאבי מתמחה בכל סוגי הטיפולים הטרום שיקומיים, החל מהשתלות פשוטות ועד לפרוצדורות מורכבות של השתלות עצם והרמות סינוס.
הניסיון הרב והמיומנות הכירורגית מאפשרים לו לתכנן ולבצע טיפולים מותאמים אישית לכל מטופל, תוך הקפדה על השגת תוצאות מיטביות ארוכות טווח.

